העולם וגדילתו כהתפתחות האדם

במשך השיעורים האחרונים דנו בכפיית המחשבה בעולם המודרני ובמשמעותה הגדולה (מדי...) לחיינו. ובשיעור האחרון העמקנו במשמעותו של תהליך השחרור שרבים בעולם מנסים לעבור בשנים האחרונות. תוך כדי הדברים הזכרתי את דבריו של הרב קוק על התהליך החומרי/ רוחני שעובר עם ישראל ועל המעברים החדים שהם חלק מתהליך זה במשך הדורות. בשיעור זה ברצוני להתעמק בתהליך זה, ולעבור באופן מסודר יותר על שיטתו של הרב קוק בעניין. תוך כדי הדברים נזכיר מספר נקודות שכבר ראינו בעבר הנוגעים לדרך ההשתלשלות של בריאת העולם והתקדמותו לקראת הגאולה השלימה. בחלק מהדברים תהיה אומנם חזרה, אולם חזרה אף פעם לא הזיקה, מה גם שאנו ננסה לעמוד על הדברים מזווית מעט שונה.

על פי תורת המחשבה היהודית מתואר העולם פעמים רבות כאדם, וכבר הזכרנו השיעורים בעבר את הביטוי "אדם עולם קטן, עולם אדם גדול ". אולם בעבר דנו בביטוי בעיקר בקשר שיש בין צורת בריאת האדם לבין צורת הבריאה של היקום, וכעת ברצוני להתעכב על צורת ההתפתחות של האדם ואופן הגדילה שלו. על פי השוואה זו, כשם שהאדם מתפתח לאיטו ועובר שלבים רבים בחייו הפרטיים, כך העולם מתפתח לאיטו ועובר שלבים דומים בהתפתחותו שלו. כשם שלאדם הפרטי יש שלב של ינקות, שלב של ילדות, נערות, בחרות וכדומה, כך גם לעולם יש שלבים מקבילים העוברים על האנושות. כהמשך של ההשוואה ניתן ללמוד ולהקיש מהתהליכים שעוברים על כל אחד מאיתנו באופן פרטי וללמוד מהם על אופן ההתקדמות של המין האנושי מבריאתו ועד עתה. ניתוח כזה הוא מעמיק מאוד ומלמד גם על מגמות כלליות של האדם, לא רק על האופן שבו הוא התפתח אלא גם על עומקם של התהליכים הללו. ניתן להקיש מהאדם על העולם (ולהיפך) וללמוד מכך רבות, שהרי מכיוון שהתהליכים העולמיים הם ארוכים מאוד ומורכבים מאוד, קשה פעמים רבות לנתח נכון את המגמות ואת התהליכים האיטיים הללו, ומתוך השוואה לחייו הקצרים יחסית של בן אנוש (מתוך הסתמכות על דברי חכמים שיש קשר בין שתי ההתפתחויות), ניתן ללמוד רבות על אופיו של העולם- האדם הגדול.

כשם שלאדם יש שלבים ראשונים של התפתחות שאינם בשלים, כך גם העולם התחיל את דרכו בשלבים של חוסר בגרות. אחד המאפיינים הבולטים של תינוק הוא התרכזותו המוחלטת בעצמו. התינוק אינו מודע כלל להיותם של אנשים אחרים סביבו, הוא מרגיש רָעָב, בוכה מלוא גרונו, וצרכיו מתמלאים. הוא לא מבין ולא רואה את התהליכים הארוכים והמורכבים שקדמו להאכלתו:
את העובדה שהוריו היו צריכים לשמוע את בכיו, את התקרבותם אליו, את העובדה שהיה צריך לחמם את האוכל וכדומה... הוא בודאי אינו מרגיש את השלבים המוקדמים יותר- את רכישת האוכל במכולת, את גיוס הכסף שהוריו היו צריכים להשקיע כדי לרכוש מזון וכדומה. עולמו מצומצם בתחושת הרעב שלו, בעולמו הפנימי הקטן, וכך הוא מתנהג.

מו"ר הרב יהושע וויצמן נוהג לומר שתינוק בטוח שכשמטוס עובר, הוא עובר כדי לשעשע אותו. הוא אינו מודע כלל לעובדה שבמטוס יש אנשים, ששילמו הרבה כסף כדי להיות בו, שהן ממהרים (או לא) לבתיהם וכדומה... כמו שתמיד נוהגת הבת הקטנה שלי לומר אחרי שמטוס עובר- "אבא,עוד פעם מטוס...". התינוק בטוח שכל העולם סובב סביבו ואינו יודע על קיומם של עולמות שלמים שאינם בהשגתו.

שלב דומה עבר גם העולם בהתפתחותו. בשלבים הראשונים של האנושות היה האדם דומה מאוד לתינוק, מרוכז בעצמו, בסביבתו הקרובה מאוד ובצרכיו. בשלבים אלו היה האדם יצור המרוכז בעולמו הפנימי מאוד, חי על פי שבטים או עמים קטנים, ראה רק את צרכי השבט ופעל על פיהם. מלחמות היו פורצות בתדירות גבוהה פי כמה מהיום, ואופיינו בנאמנות מוחלטת לצד שלך ובאי הבנה של סבלו של הצד השני. האדם היה די פרוע בהתנהגותו וחסר "נימוסים בסיסיים", בדיוק כמו ילד קטן. במשך השנים הארוכות שעברו מאז עבר העולם שלבים רבים נוספים. לאט לאט נפתחו עיניו להכיר את העולם כולו הסובב אותו, האנושות למדה על קיומם של גורמים אחרים ועל צרכיהם שלהם, האדם נפתח בשלבים לקליטתם של תרבויות אחרות ודרכי מחשבה שונות משלו עד כדי מצב של "גלובליזציה" שבו אנו חיים כיום.

מעיון בתנ"ך ובספרים אחרים המתארים את התפתחותו של עם ישראל, ניתן לעמוד על התפתחותו של העם, הדומה מאוד לשלבים שאותם תיארנו. בני ישראל במדבר בהחלט מזכירים לנו "ילד קטן" בהתנהגותם, בבכיות הבלתי פוסקות ובצורת התביעה של הצרכים. שלבי ספר מלכים מזכירים את התסבוכים ואת הקשיים של בני הטיפש עשרה, ושלבים מאוחרים יותר את

ניצני שלבי הבגרות. העם עובר תהליכים ארוכים של גדילה, איטית ומייסרת, עד שהוא מגיע לשלב של בשלות נפשית, היחשפות לצרכים הנפשיים האמיתיים שלו ועיסוק נכון בבניה לעתיד.

הרב קוק משתמש רבות ביסוד ה"גדילה" של העולם בדרכי ההסברה שלו את המציאות. העובדה שהאדם (האנושות) נמצא בתנועה מתמדת ובהתקדמות אין סופית היא נקודה מהותית בהגותו של הרב קוק, וכך הוא גם מנתח את היחס של האדם לצרכים הפיזיים שלו ואת האיזון בין הצד הפרטי לצד הכללי בחיי העם. על פי דבריו, עם ישראל נמצא במאבק מתמיד בין הנטיה לצד הגלובלי (הרצון להיות חלק ממשפחת העמים, והרצון לקבל ערכים מעמי העולם) בחייו לבין הצד הפרטי, הלאומי. לעיתים נוטה העם נטיה פרטית מוגזמת, כמו בשלבים רבים בספר מלכים ובתקופת בית ראשון, העם "שוקע" בלאומיות, בראיה פרטית של המציאות, ואינו נותן את ליבו לצד הכללי של חייו. ואילו בשלבים אחרים עם ישראל הופך להיות לגלובלי מידי, מתחבר לערכים המגיעים ממקורות זרים והופך אותם למרכז חייו. אומנם, לנטיות אלו יש מקבילות בעמים רבים אחרים, אולם בעם ישאל הכל קיצוני. הנטיות הנפשיות הללו, שימשו במשך תקופות שלימות את האומה. היה זמן שהעם נטה אחרי הקודש, זמנים אחרים אחרי הראיה הלאומית ובזמנים אחרים ראה ערך בקבלה מהעמים האחרים והתחברות אליהם. ערכים אלו צריכים לשמש ביחד, צריכים להיות כולם קיימים בנפשו של כל אחד ואחד מאיתנו ולהוות דמות שלימה. אולם מכיוון שאין זה כך הרי שהעם מתחלק לשלוש כוחות המתחלקים למחנות, כשכל מחנה נלחם באחר ורואה בו אויב.

תהליך זה מתפתח עד שבעת הגאולה יש בעם ישראל שלוש מחנות:
"שלושה כוחות מתאבקים כעת במחנינו... הקודש, האומה והאנושיות..." , כוחות אלו נאבקים על שלושה ערכים- מצד אחד הקדושה האלוקית והופעתה בעולם, מצד שני היחס הלאומי לאומה הישראלית לכשעצמה והצד השלישי הוא היחס לאנושות בכללה, לגלובליות. אולם מכיוון שהעולם נמצא בתהליך של בגרות נפשית והוא הולך ונוטש את הדרך של מאבק בכל מי שחושב הפוך ממנו, ממילא הנטיה המרכזית בזמנים אלו היא לכיוון הגלובליות. האדם עבר תהליכים רבים של מאבק וכיום הוא נמצא במצב של רצון להתחבר עם העולם כולו. הכיוון העולמי הזה משפיע גם הוא, באופן מיוחד , על עם ישראל. כמו אדם שמגיע לבגרות נפשית ועייף ממלחמות, שוכח קצת את עצמו ואת שאיפותיו החומריות, כך גם העולם מגיע לשלב של רצון ל"נוח" ולהתחבר במקום להיאבק. הגלובליות היא חלק מההכנה של העולם לשכוח את החלוקה בין העמים, שתהיה בעתיד- "ביום ההוא מלאה דעה את ה' כמים לים מכסים"... עד אז, כמו כל תופעה אנושית, ישנן נטיות שליליות רבות בתוך השאיפה לגלובליות ועמים רבים מוותרים על תרבותם לטובת תרבות מערבית רדודה. אולם יסודה של הנטיה הגלובלית הוא הרצון האנושי, בערוב ימיה של האנושות לפני הגאולה, להגיע לשלווה של בגרות.

גם במקרה זה ה"חכמה הגדולה" היא לשאוב את הטוב שבנטיה העולמית הזו, לדעת מה אנחנו יכולים לקבל ממנה ומה לא. הבעיה המרכזית בנטיה לגלובליות היום היא העובדה שהתרבות המערבית שולטת היום בכיפה בצורה שלא היה דומה לה בעבר. העולם כולו מתיישר על פי התרבות הזו, שברובה מיוסדת על רדידות גדולה, וכך אנו מוצאים את עצמנו "מחוץ למחנה" ונאלצים להילחם נגד ההשתלטות המחשבתית הגדולה הזו. יש הבדלים מהותיים וקשים בין ראית העולם של היהדות לזו של התרבות המערבית ולכן אנו מתקשים לקבל את הנטיה לגלובליות כלל אנושית. הדרך האמיתית היא לנסות ולקבל מהעולם את מה שטוב ולדחות את הרע, אולם דרך זו היא קשה ומפותלת.

העולם אומנם הולך ומתקרב לתקופה שבה יצטרכו כולם להתאחד סביב אידיאלים משותפים, תקופה שבה תהיה אחדותו סביב עבודת ה'. אולם אחד המאפיינים הבולטים של תקופה זו ההוא היותו של עם ישראל "אור לגויים" בזמן הגאולה. עם ישראל צריך לקחת על את התפקיד של הובלה רוחנית ותרבותית ולא את ההיפך. כאשר יהיה עם ישראל "ממלכת כהנים וגוי קדוש", ממילא יהיה האיחוד הגדול סביבו וסביב עבודת ה', וכך יוכלו העמים לקבל זה מזה ועם ישראל יוכל להיחשף לתרבויות אחרות ולמה שיש לאחרים לתת לעולם.